רקע היסטורי

המועצות הדתיות בישראל הוקמו כחלק ממערך שירותי הדת לציבור היהודי בארץ ישראל. יסודותיהן נטועים בתקנות שהתקין הנציב העליון בשנת 1927, על פי פקודת העדות הדתיות מ-1926, אשר העניקו תוקף רשמי ל"כנסת ישראל" – שמו של הגוף המייצג את העדה היהודית המוכרת באותה תקופה.
מתוך מטרה להבטיח שירותי דת מקצועיים, נגישים ורחבים, הוקמו גופים מרכזיים כמו "הוועד העולמי", "מועצת הרבנות הראשית", ו"ועדי קהילות" בערים ובמושבות. כן נוסד גוף בשם "מועצת השחיטה", שעסק בנושאי כשרות, רישוי שוחטים וקצבים, גביית מיסים ועוד.

הרבנות הראשית לישראל, ובראשה מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ביקשה לחזק את מעמדה העצמאי של מערכת שירותי הדת ולבסס פיקוח מסודר ובלתי תלוי. בעקבות מאבק עקרוני זה, החלה בשנת 1932 יוזמה להקמת מועצות דתיות מקומיות, שתפקידן יהיה לטפל בענייני לשכות רבנות, נישואין, כשרות, עירובין, שחיטה, תרומות ומעשרות ונושאים נוספים.
בגילוי דעת מרגש משנת תרצ"ה (1935), שכותרתו "דעת תורה", הביעו רבני הארץ את תמיכתם המלאה ברעיון זה, והוסכם כי "בכל עיר ועיר ובכל נקודה ונקודה, תתכונן מועצה דתית סוברנית להנהלת כל העניינים הנוגעים לדת."

היום, המועצה הדתית חצור הגלילית מהווה ישות סטטוטורית עצמאית, בדומה לרשות מקומית, ופועלת בתחומים הבאים:
• נישואין ורישום
• כשרות
• עירובין
• מקוואות ובתי כנסת
• קבורה (ובכלל זה פעילותה של חברה קדישא, במידת הצורך)
• תרבות תורנית ושיעורי תורה

מבנה המועצה הדתית מבוסס על הרכב ייחודי ומאוזן:
• 45% נציגי הרשות המקומית
• 45% נציגי המשרד לשירותי דת
• 10% נציגי הרבנות המקומית

מליאת המועצה מתכנסת לפחות עשר פעמים בשנה, ובוחרת מתוכה יו"ר. הישיבות עוסקות בקבלת החלטות, תכנון ובקרה, דיונים ודיווחים שוטפים.
המועצה הדתית חצור הגלילית רואה לנגד עיניה את טובת הציבור, ופועלת בכל תחומי אחריותה במסירות, מקצועיות ויעילות – מתוך מחויבות לערכי התורה והמסורת ולרווחת התושבים.
אני מאחל לכם עיון נעים, קבלת מידע ושרות בסבר פנים יפות